תהליך ייצור יהלומים

יהלום גולמי כפי שהוא נמצא במכרות הוא אינו מנצנץ ואין לו את היכולות של החזרת האור כפי שאנו מכירים ביהלומים מלוטשים, כמו אלו אשר נמצאים בשימוש בתכשיטים. אך כיצד הופך יהלום גולמי חסר יופי ליהלום בוהק השובר את קרני האור בצורה נפלאה ויפה?  

הפיכתו של היהלום הגולמי ליהלום מלוטש מתחילה בשלב המיון; זה הוא השלב בו אנו בוחנים את יהלומי הגלם ומחליטים אלו מהם ישמשו בתור יהלומי נוי המיועדים לתכשיטים ואילו אשר מיועדים לשימוש תעשייתי. יהלומים באיכות נמוכה ויהלומים בעלי צורות אשר אינן מתאימות לליטוש ישמשו כיהלומי תעשייה. מחלקם עושים אבקת יהלומים המשמשת בסופו של דבר בתהליך הליטוש.

היהלומים אשר ישמשו בתור יהלומי נוי עוברים לשלב הניקוד. זהו השלב שבו בוחנים את צורת היהלום והפגמים שבו ומחליטים על צורת החיתוך האופטימלית (עגול, מרובע, מרקיזה…). לא תמיד מעבדים את כל היהלום כפי שהוא, לעתים מקבלים החלטה על ניסורים וביקועים. בתהליך הניקוד לעתים מבצעים 'פתיחת חלונות', זהו מושג מקצועי המתייחס לליטושים קטנים בנקודות מסוימות על מנת לקבל הצצה אך תוך האבן ולתכן את המשך העבודה. ישנם מקרים שהאבן אטומה לגמרי בקליפה ולא ניתן לראות מה מתחולל בתוך האבן ללא פתיחת חלונות ועל מנת שהמנקד יוכל לתכנן את המשך העבודה הכרחי לפתוח חלונות.

תהליך הניקוד נעשה בדרך כלל תחת המטרה להשיג את היהלום הגדול ביותר ובעל רמת הניקיון והצבע הגבוהה והערכית ביותר. בעצם מתרחש כאן תהליך שבו בוחנים את היהלום הגולמי ומאתרים בו פגמים על מנת לנסות להיפטר מהם בשלב הליטוש אך יחד עם זאת לא לאבד הרבה ממשקלו של היהלום. בעבר זה נעשה אך ורק בצורה ויזואלית ובאמצעות זכוכית מגדלת וכלים ידניים נוספים, אך בעשורים האחרונים חלו תמורות גדולות מאוד בתחום וישנו שימוש במכשירי הדמיה המסייעים לקבוע את צורת החיתוך האידיאלית ולמקסם את ערכו של היהלום.

תכנון וסימון האבן לקראת הליטוש או הניסור נעשה בעזרת עט סימון מיוחדת ומכשירי הדמיה מתקדמים, כולם פרי פיתוח ישראלי של חברת סארין או חברת אוגי. השימוש בלייזר וטכנולוגיות הדמיה הפכו את כל התהליך למדויק יותר, בעזרתן ניתן להשיג תוצאות שעד לפני מספר שנים נחשבו לבלתי אפשריות. תעשיית היהלומים הצליחה להגדיל את רווחיותה בעזרת ניצול טוב יותר של יהלומים גולמיים ואילו הצרכן קיבל יהלומים יפים יותר, איכותיים יותר וגדולים יותר.

השלב השלישי במידה וצריך הוא הניסור או הביקוע. ניסור ניעשה באמצעות קרני לייזר או מסור והביקוע נעשה על ידי קנה וסכין. כמובן שטכנולוגיית הלייזר מאפשר לנסר בכל זווית והופכת את התהליך ליעיל יותר. השלב הרביעי הוא שלב הליטוש אשר נעשה על פי הנחיות המנקד והגמולוג. תהליך הפיכתו של יהלום גולמי ליהלום מלוטש ונוצץ טומן בחובו אתגרים רבים: בראש ובראשונה יש לזכור שהיהלום הוא החומר הקשה ביותר שיש בטבע, דבר שמקשה מאוד על עבודתו ועל יצירת הפאות. גם לכיוון הליטוש ישנה השפעה ויש לקחת בחשבון את הכיוון האופטימלי.

התפתחות שיטות הליטוש

ליטוש יהלומים הוא אומנות הדורשת מקצועיות וזמן. ליטוש לא נכון של יהלום יכול לגרום לו נזק רב ולהסתיים ביהלומים בעלי איכות ירודה וערך נמוך. ישנם סוגים שונים של שיטות ליטוש אשר הלכו והתפתחו במשך השנים והפכו למורכבות יותר ויותר. כיום ישנן מספר שיטות מקובלות לחיתוך יהלומים ווריאציות שונות של השיטות:

ליטוש בריליאנט – שיטת ליטוש זו פותחה ב 1919 על ידי טולקובסקי, מתמטיקאי ויהלומן יהודי מבלגיה אשר פיתח מודל בעל 57 פאות. מודל זה של חיתוך הצעיד את תעשיית היהלומים צעד אחד קדימה, הוא אפשר לנצל גם יהלומים קטנים. המודל של טולקובסקי נשאר רלוונטי עד היום למרות שהא עבור שינויים בפרופורציות (גודל הלוח וגובה משטחי הכתר).  ליהלום בחיתוך זה יש מראה קונוסי עגול אך יש לו גם וריאציות שונות. הווריאציות של שיטת ליטוש זו הן יהלומים בליטוש לב, אובל, אגס ומרקיזה. ליטוש לב הוא ליטוש מיוחד ומורכב הנותן יהלום בצורה של לב. שיטה זו אינה מקובלת ביהלומים קטנים מאוד מכיוון שקשה להבחין בצורתו של הלב.

ליטוש אמרלד – ליטוש אמרלד עושה שימוש ברצועות מקבילות המלוטשות סביב מבנה מרכזי של ריבוע או מלבן. הוא קיבל את הכינוי אמרלד מכיוון שהיה נפוץ באבני אמרלד אך בהחלט מתאים לליטוש יהלומים. ליטוש זה פחות מנצנץ בהשוואה לבריליאנט אבל יש לו את הייחוד שלו והוא מדגיש את ניקיון האבן.

ליטוש ראדיאנט – שיטת ליטוש חדשה יחסית היוצרת יהלום בצורת מתומן, כלומר יהלום בעל 8 צלעות (הן אינן שוות באורכן אך היהלום סימטרי). ליהלום זה ישנן 70 פאות והוא מגיע בצורת ריבוע או מלבן עם מראה אלגנטי ומיוחד.

ליטוש פרינסס – זוהי שיטת חיתוך ליהלומים בעלי 4 צלעות. במקרים רבים היא מאפשרת ניצול מרבי של שטח יהלום הגלם. ליהלומים המלוטשים בצורה זו ישנו החזר אור מעולה, עד כדי שפגמים קטנים נבלעים בתוכו ואינם נראים לעין.

שיטות חיתוך של העולם הישן (אולד קאט)

עד אשר הגיע טולקובסקי שיטות החיתוך של היהלומים היו שונות מאוד ממה שאנחנו רואים היום. הן בעיקר היו תוצאה של קושי טכנולוגי בליטוש יהלומים אשר חייב שימוש במודלים מתמטיים פשוטים הרבה יותר:

Point Cut – שיטת חיתוך מהמאה ה 14, מקורה בנירנברג שבגרמניה. חיתוך זה דומה לשתי פירמידות ריבועיות הנוגעות זו בזו בבסיסן. ליהלומים אלו היו 8 פאות, פשטות מאות יחסית לחיתוך של טולקובסקי.

Table cut – זהו פיתוח של השיטה הקודמת, ככל הנראה מהמאה החמש עשרה. צורת החיתוך דומה מאוד לחיתוך הפוינט, רק שקודקוד הפירמידה הוסר קצת מעל נקודת האמצע שלו.

Old single cut – שוב ליטוש שהוא אבולוציה של שיטה קודמת. דומה מאוד ל Table cut רק שכאן יצרו 4 פאות נוספות בצדדים.
כך השיטות המשיכו להתפתח וקיבלנו את ה Mazarin, Peruzzi ואת ה old european style. כל שיטה הייתה התפתחות של הקודמת ונוספו לה יותר פאות.